הרשמה לניוזלטר
במיוחד בשבילך

רוצה לדעת ראשונה על הטבות, מבצעים והקולקציה החדשה? רשמי לנו את פרטייך

משלוח חינם בקנייה מעל 240 ש"ח ! 

  • נוסף לסל קניות:

הפריט נוסף לסל הקניות

דיסקרט אופנה ישראלית כחול לבן

YNET

המוסף לשבת • 17.04.2018

התחממות ביחסי החוט

בזמן שההפגנות משתוללות על גדר הרצועה, מאות הפועלים העזתים במפעל הטקסטיל הסמוך לא מפסיקים לעבוד עבור השוק הישראלי. זה קורה בזכות השותפות בין נביל בואב, בעל מתפרה שמעסיקה 450 עובדים, לג'קו גבאי מרשת האופנה "דיסקרט" שמכריז: "שום דבר לא עוצר את המכונות". הראל ויזל מ"פוקס" כבר עשה הזמנה, ג'ורדאש מתעניינים, וגם הבעלים הספרדיים של זארה שוקלים לייצר בגדים בדו–קיום שנרקם בין הקליעים והמנהרות

עודד שלום

מתלולית העפר בשדות נחל עוז, סמוך לגבול עם הרצועה, נראית השותפות העסקית הזו בלתי מתקבלת על הדעת, מנוגדת לכל היגיון כלכלי. לא הרחק מהגדר, בצד הישראלי, הרימו בולדוזרים של צה"ל סוללות אדמה גבוהות על מנת לחסום את נתיב הכניסה לשטחנו, במקרה שהגדר תיפרץ על ידי המון המפגינים מהרצועה בימי שישי. גם סלילי תיל דוקרני נמתחו בתווך שבין גדר הגבול לסוללות העפר כדי להקשות על המעבר. הרצועה הולכת ומוקפת עוד ועוד גדרות ומכשולים מעל הקרקע ותחתיה עד שהמחשבה על שת"פ עסקי נשמע כמו רעיון עוועים.

 

אבל אם מרימים קצת את המבט רואים בבירור מבנה תעשייתי קובייתי הממוקם באזור התעשייה קרני שעומד בלב השותפות הזו. בפנים עמלים פועלים עזתים במשמרות על מכונות תפירה, 14 שעות ביום, שישה ימים וחצי בשבוע, תחת הפירמה "מתפרת דיסקרט עזה".

 

זו שותפות שנחתמה לפני קצת יותר מחודש וכששומעים את ג'קו גבאי, הבעלים של מותג האופנה הישראלי דיסקרט, אין יותר הגיוני ממנה, גם בהיבט העסקי וגם מבחינת יחסינו עם שכנינו. שותפו העזתי, נביל בואב, הוא תעשיין טקסטיל ותיק ברצועה. לא פשוט להיות תעשיין במקום הנתון בסגר מתמשך ובמשבר כלכלי חריף, אבל בואב הוא פייטר שלא מרים ידיים. הוא מחזיק בהיתר כניסה לישראל המיועד לאנשי עסקים וכמעט מדי יום נכנס אלינו ומתרוצץ בין חברות אופנה כדי לקבל הזמנות. גם דיסקרט של גבאי הזמינה ממנו, תחילה בקטן, עד שהוחלט ללכת על חברה משותפת ולהעביר את רוב תפירת הבגדים של הרשת למפעל בעזה. עכשיו שניהם עומדים כאן יחד, לא הרחק ממסוף ארז דרכו בואב נכנס וחוזר לעזה, ורוקמים תוכניות עסקיות לעתיד ונתמכים במאמץ חובק עולם לו שותפים מתאם פעולות הממשלה בשטחים לשעבר, אלוף יואב (פולי) מרדכי, ח"כ חיים ילין מ"יש עתיד" תושב העוטף, ואיש העסקים שלומי פוגל, בעלי אמפא קפיטל, המקורב לראש הממשלה נתניהו. אם המאמצים יישאו פרי, גבאי ובואב מקווים להרחיב את המפעל ברצועה, להוסיף פסי ייצור ומכונות חדישות, להביא את הג'ינסים של ג'ורדאש ואת הבגדים של זארה ופול אנד בר, ולגייס מעבר ל־450 הפועלים שכבר עובדים בו עוד כ־4,500 פועלים. גם ההתחממות לאורך הגבול לא מרתיעה אותם.

 

"חתמנו הסכם עם קבוצת המשביר לצרכן על ייצור מרבית אופנת הנשים של הרשת", אומר גבאי. "מתנהלים גם מגעים עם ג'ורדאש של האחים נקש. שלחתי להם דגמים של ג'ינסים של דיסקרט שנתפרים במפעל בעזה והם היו בשוק מהאיכות. הם מתעניינים לגבי פתיחת קו ייצור במתפרה בעזה ונקבעה כבר פגישה לשבוע הבא. גם הראל ויזל הבעלים של פוקס מכיר בחשיבות של ייצור קרוב לבית. סגרתי איתו על ייצור 50 אלף פריטים בשנה הקרובה. כבר באפריל נגיע לייצור של 80 אלף פריטים בחודש".

בואב: "המשמעות היא שאני צריך לגייס עוד 100 עובדים. השאיפה להגיע תוך שנה ל־5,000 פועלים שיעבדו אצלנו. זה נותן תקווה גדולה מאוד לאנשים".

 

ויזל הבעלים של פוקס נשמע ענייני. "בשוק של היום אתה חייב להיות מסוגל להגיב במהירות. תגובה מהירה זה ייצור קרוב לבית. אנחנו מתחילים בכמות קטנה ונראה איך זה הולך. אני עובד מול דיסקרט, איפה שהם מייצרים זה לא מעניין. אני רואה מוצר איכותי במחיר טוב, אני קונה".

 

"האוסול של החיים"

 

דיסקרט היא רשת אופנה לנשים המחזיקה ב־59 חנויות ברחבי הארץ. גבאי, 56, נשוי ואב לחמישה, גדל בבית של יצרני טקסטיל. הוריו, ילידי אלכסנדריה, עסקו שניהם בתחום. לאמו הייתה מתפרה גדולה בגבעת שמואל שתפרה עבור חברת קסטרו, האב החזיק במפעל שייצר תוויות לבגדים. גבאי הבן הוא היחיד מבין ששת הילדים שהמשיך לייצר בגדים.

 

הרשת הוקמה ב־87' ועד 2005 ייצרה את הבגדים בארץ. היו לה שני מרכזי ייצור, אחד בבני־ברק והשני ברפיח ים, ובנוסף הוציאה עבודות למתפרות ביישובים ערביים בוואדי ערה, בגליל ובגדה. סין הייתה ברקע כבר משנת 2000 כמרכז ייצור עולמי זול אבל גבאי התעקש לייצר כאן, ליד הבית, כחול־לבן.

 

אחרי ההתנתקות פסק הייצור ברצועה. ייצור הטקסטיל של דיסקרט בישראל פסק לחלוטין, ועבר לסין כמו רוב הענף. רק חלק קטן מהייצור נותר קרוב לבית, במתפרה בשכם. "שכם זה 40 דקות נסיעה מהמטה של החברה בפתח־תקווה אבל כושר הייצור שם לא גדול. סין זה 12 שעות טיסה. כשאתה מייצר בסין אתה צריך לתכנן את כל הייצור לפחות 8 חודשים מראש. את קולקציית החורף אתה מתחיל לתכנן בפברואר, שולח הזמנות ביוני כדי לקבל את הסחורה באוקטובר לקראת החורף. החיסרון הגדול הוא הזמינות וזמן תגובה ארוך מאוד. זה אנטיתזה לענף הטקסטיל כי כשאתה מייצר בסין אתה לא יכול לתת מענה מיידי לטרנדים, למשל שמלות עם הדפסים פרחוניים. במקרה הטוב ייקח לך חצי שנה להביא מסין שמלות כאלו. כשאתה מייצר בארץ אתה יכול לתת מענה תוך 48 שעות. בחורף האחרון נפל לי האסימון. השוק נתפס עם המכנסיים למטה. לא היה לנו חורף בישראל ואת כל ההזמנות של בגדי החורף עשינו עוד לפני הקיץ. אף אחד לא יכול היה לחזות את מזג האוויר. ותחשוב שלכל רשת אופנה יש רכבת ימית של קונטיינרים שעושה את דרכה לארץ עוד לפני שירדה כאן טיפה אחת של גשם. בסוף אתה מעמיס את המדפים בפוטרים ובמעילים אבל מי יקנה מעיל כשחם בחוץ? זה גרם לכך שרשתות נתקעו עם סחורות במחסנים והתקשו לממן אותן. חלק מכרו בהפסדים ענקיים. ונניח שבתוך תנאי השוק הקשים שלנו עם מזג האוויר הלא־צפוי והקניות באינטרנט ונסיעות השופינג בלואו־קוסט בכל זאת יש לך פריט שנמכר יפה אבל מה לעשות הוא אזל לך במחסנים, מה תעשה? תרוץ לייצר אותו בסין? חבל על הזמן. נשאר לך רק לקלל את המזל המחורבן שלך. לכן החלטתי להפסיק לייצר בסין ולחזור לארץ".

 

בואב, 56, יליד ותושב עזה, מתעסק בטקסטיל מאז שהוא זוכר את עצמו. "בעזה אין אחד שלא יודע לתפור. בכל בית, בכל חצר, יש מכונות תפירה. יש אצלנו אבטלה גדולה מאוד. אולי 50 אחוז מובטלים, הרבה אנשים רוצים לעבוד אבל אין להם במה. מפעל כמו שלי נותן לאנשים תקווה". במציאות של ירי רקטות מעזה, מנהרות טרור ותקיפות תכופות של צה"ל ברצועה, בואב מקפיד לדבר רק ביזנס. ככה הגיע אל דיסקרט בפתח־תקווה והתחיל לייצר לרשת אלפי פריטים בחודש.

 

"המפעל של נביל בעזה נותן לי את כל האפשרויות", אומר גבאי. "הרבה ידיים עובדות וכושר ייצור גבוה. איכות העבודה היא ברמה הגבוהה ביותר ואני אומר את זה באחריות. ייצרתי בארץ וייצרתי בסין, אני יודע על מה אני מדבר. הם יודעים לעבוד במחירים מאוד תחרותיים. אחרי תקופה שעבדנו יחד החלטנו ללכת על השותפות 'דיסקרט־עזה'. התכנון והעיצוב נעשה בידי בוגרות שנקר, הגזירה, הדיגום, הפיתוח, ההדפסות, הכל אנחנו עושים בפתח־תקווה, רק התפירה בעזה".

 

אז מהיום יהיה כתוב על התווית "מייד אין גזה"?

 

"לא, זה כחול־לבן. כחול־לבן זה ישראלי־פלסטיני. אנחנו תמיד תפרנו במשולש, בוואדי ערה, בכפרים דרוזים בגליל, בשכם בגדה, ותמיד זה היה כחול־לבן. אני לא שמאלן, אפילו ימין רך, לא מתיפייף ולא מתחסד. אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שחי לצידנו עם שרמת האבטלה אצלו מטורפת ושיש שם מצוקה נוראית לפת לחם, לפרנסה. רוב הישראלים חושבים שאפשר להרעיב את השכנים שלנו מעזה ושגם יהיה איתם שלום. אין אח ורע בעולם למצב של עזה. זה כלא של יותר מ־2 מיליון בני אדם. הם משוועים לפרנסה, ואנחנו משוועים לידיים עובדות, לכוח יצרני איכותי בעלויות ריאליות. עזה נוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו. הפסקתי להאמין בימין ושמאל. זו חרטא של פוליטיקאים שנועדה לפלג ולשסות אותנו אחד בשני. אני מאמין באוסול, באורגינל של החיים. אני לא רוצה שהם יבואו לפה אבל אני כן רוצה לתת להם עבודה. להביא פרנסה אליהם. המפעל של בואב נמצא כמה מאות מטרים מהגבול. בימי שישי כשיש הפגנות בחוץ קווי הייצור בפנים מתקתקים והעובדים עסוקים בלהתפרנס. שום דבר לא עוצר את המכונות".

 

7,475 חנויות ב–96 מדינות

 

מיד לאחר שהוחלט על השותפות העבירה דיסקרט את מרבית התפירה למפעל בקרני. מדובר בייצור של 40 אלף פריטים בחודש, שהצריך גיוס של כמאה פועלים נוספים. בואב אומר שהשותפות החדשה התקבלה ברצועה בכבוד ושמחה. "לא האמינו אצלנו שיש ישראלים שרוצים לתת לעזה פרנסה. חושבים שהישראלים מסתכלים עלינו בתור אויבים, לא בתור שכנים".

 

סידור העבודה בין דיסקרט בפתח־תקווה למפעל בעזה יעבוד כך: דיסקרט תקבל את ההזמנות בפתח־תקווה ותעביר בדים גזורים דרך מעבר כרם שלום לבואב בקרני. בואב יתפור ויחזיר סחורה מוגמרת דרך כרם שלום. גבאי אומר שכל המהלך הזה מלווה על ידי אגף הטקסטיל בהתאחדות התעשיינים, המינהל האזרחי ומשרד מתאם פעולות הממשלה בשטחים.

 

גם האמריקאים והאיחוד האירופי תומכים בשותפות הזו ודוחפים להגדלת נפח העבודה ברצועה. במהלך הבינלאומי מעורב ח"כ חיים ילין, שהיה ראש המועצה האזורית אשכול בעוטף עזה. כשפגשנו אותו בבית הקפה בתחנת הדלק בכניסה לכפר עזה הוא פרס בפנינו את השתלשלות העניינים. "שבוע אחרי שליברמן נכנס לתפקיד שר הביטחון אמרתי לו שצריך להביא תעשייה לעזה. הוא נתן לי אור ירוק לקדם רעיונות. פולי שהיה מתאם הפעולות בשטחים עסק בקידום פרויקטים של תשתיות, מים וחשמל. אני הלכתי אחורה. עזה הייתה המתפרה הכי גדולה במזרח התיכון עד ההתנתקות. 450 משאיות טקסטיל יצאו ממנה בכל יום לישראל. אני לא מבין גדול בטקסטיל ובאופנה, אבל ידעתי שספרד היא מעצמת טקסטיל. אז הלכתי לשגריר ספרד בישראל, מנואל גומז, וביקשתי שיחבר אותי לחברת טקסטיל הכי גדולה בספרד. דרכו הגעתי ל־inditex".

 

inditex הוא קונצרן טקסטיל עולמי המחזיק בשמונה מותגים בינלאומיים, ביניהם זארה, פול אנד בר וברשקה. עם 7,475 חנויות ב־96 מדינות מדובר באימפריית ענק המייצרת מיליוני פריטים בחודש במזרח הרחוק, במזרח אירופה ובמרכז אמריקה. "בהתחלה אמרו לי בחברה: 'אנחנו לא מתעסקים בפוליטיקה", אומר ילין, "עניתי, 'מה פתאום פוליטיקה, זה נטו כלכלה'. התחלתי לקדם את זה גם באיגוד הפרלמנטים העולמי (IPU) שאני חבר בו כנציג של כנסת ישראל ובישיבה הקרובה של ועדת שלום וביטחון של האיגוד אעלה את הנושא של פיתוח הכלכלה בעזה".

 

גבאי אומר שבעקבות המגעים של ילין, הספרדים כבר יצרו איתו קשר. "הם שלחו לנו את אמנת הייצור שלהם כדי לוודא שאנחנו עומדים בה. למשל שאנחנו לא מעסיקים ילדים במפעל בעזה, לא מנצלים נשים ולא מזהמים את הסביבה". בואב: "אין אצלי דברים כאלה. העובדים אצלי במפעל מקבלים תנאים טובים ואין שם ילדים שעובדים. זה חוק אצלי".

 

גבאי: "חתמנו על אמנת הייצור והתקדמנו. ייצרנו להם סמפלים של מכנסי גברים ונשים, וקיבלנו מהם תגובה שהאיכות טובה מאוד ושהם מוכנים להתקדם. המטרה שלנו היא לפתוח פסי ייצור ייעודיים רק עבור קבוצת inditex. המוטו של הקבוצה הזו הוא תגובה מהירה ואנחנו מאוד קרובים לספרד. ארבע שעות באוויר וחמישה ימים באונייה. זו חברה עם צמיחה ענקית בכל שנה ויש לה צורך עצום בידיים עובדות".

 

"זה נשמע חלום", מסכם גבאי, "אבל אני מאמין שאפשר להגשים את זה. אני איש עסקים, לא קוקו. אני לא מדבר על 'מזרח תיכון חדש'. זה אוטופי מדי, אולי בלתי ניתן להשגה. פה מדובר על פרנסה, שני הצדדים מרוויחים. אם יבואו עוד תעשיות אני בטוח שנצליח לייצר אקלים בריא יותר, להוריד קצת את המתח, את השנאה". ¿